שאמי נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

לפניי תביעת התובעת נגד הנתבעת לתשלום הסך 16,000 ₪ בגין חיובי יתר.

התובעת טוענת כי היתה לקוחה של הנתבעת במשך כמה שנים, ביום 22/3/12 ערכה שדרוג לחבילה קודמת, וניתנה לה חבילה של 1,000 דקות שיחה ו-1,000 מסרונים בעלות של 200 ₪ כולל מכשיר וביטוח. התובעת טענה כי ביום 16/4/12 קיבלה חשבונית ע"ס 655 ₪ למרות שדיברה פחות ממסגרת החבילה. המבקשת טוענת שפנתה לחברה אך לא קיבלה תשובה מניחה את הדעת, וגם לאחר מכן אף חשבונית לא היתה על הסך 200 ₪, כמוסכם. עוד הוסיפה התובעת כי לאחרונה קיבלה דרישת חוב מעו"ד הנתבעת, ועל כן היא פונה לבית המשפט לתיקון המעוות.

לכתב התביעה לא צורף כל מסמך שהוא, אפילו לא החשבונית, הנזכרת בו, לא תחשיב של הסכומים ששולמו ביתר, והתובעת טוענת כי היא מעריכה את הנזק שנגרם לה מהחיובים שלא כדין ב-6,000 ₪ ומוסיפה עליהם עוגמת נפש בשיעור 10,000 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה, ובו טענה כי התובעת חוייבה לפי ההסכמים, צרכה שירותים נוספים, ולכן עלו חיוביה. לכתב ההגנה צורפו חלקי הסכמים מיום 22/3/12, ופורט כי אמנם עלות החבילה היתה כנטען, אך לא כללה את מחיר המכשיר ועלות מכשיר קודם, שהתובעת היתה עדיין משלמת בפריסה. כמו כן נטען כי התובעת צרכה שירותים נוספים, ספקי שירות חיצונים, חבילת הורדות וערוצי TV כמו כן טוענת הנתבעת כי התובעת חרגה מהיקף הגלישה הקבוע בחבילה.

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון, אני מחליטה לדחות את התביעה.

התובעת לא הצליחה, למרות שהדיון נדחה ממועד קודם, ולמרות שקראה את כתב ההגנה, להביא גרסה ברורה ולחשב את סכום התביעה ולו בצורה כלשהי. עיון בחשבוניות, שצירפה המשיבה (נ/1) אינו מאפשר חישוב סכום החיובים ביתר לעומת ההסכמים. ההסכמים מיום 22/3/12 (נ/2) ברורים ומפורטים, וכל טענה שהיתה לתובעת בעניינם עם קבלת החשבונית מיום 16/4/12, אינה עומדת לה עוד. התובעת המשיכה והתקשרה ביום 22/5/12, בשעה 22:00, בהסכם נוסף לקבלת טאבלט במסלול חיוב זיכוי חלקי (נ/3). לו היתה המבקשת בהליך בירור החיובים מהסכם השדרוג, לא היה עליה להמשיך ולהתחייב בהסכם לקבלת טאבלט וגלישה באינטרנט. המבקשת חתומה על כל אחד מהשירותים בהסכם השני, ואין לקבל את טענתה לפיה לא נאמר לה דבר על חבילת גלישה.

התובעת לא ציינה בכתב התביעה במילה את ההסכם המאוחר מחודש מאי 2012, והעלתה טענות ביחס אליו רק בדיון, שנתיים אחרי ההסכם. כעולה מהחשבונית, המבקשת המשיכה לעשות שימוש במכשירים כולל גלישה מהטאבלט בחודשים שאחרי ההסכם, והחשבוניות שלה היו כמעט תמיד באותו סכום, 400 ₪ בממוצע.

הנטל להוכחת התביעה רובץ על כתפי התובעת, והיא לא הצליחה להוכיח ולו חלק מסכום התביעה.

אפנה לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 4287/12 קטורזה נ' פלאפון (11.6.2012, מופיע בנבו):

"פשיטא כי על בתי המשפט לתביעות קטנות להיות קשובים לעניינים של "הצרכנים הקטנים" אשר לא תמיד מיטיבים להציג את עניינם. המשימה אינה פשוטה, וחזקה על העומס המוטל על בתי המשפט שאינו עושה אותה קלה יותר. מנגד על התובעים להיערך כדבעי ליומם בבית המשפט, ולהגיש תביעות אשר יאפשרו דיון ענייני בהן".

בוודאי שעל בסיס הפרחת סכום לחלל האוויר וצירוף עגמת נפש בסכום סתמי וחסר בסיס של 10,000 ₪, לא ניתן לפסוק סכום כלשהו, והדבר מעיד כי אין מדובר בתביעה רצינית.

התביעה נדחית.

מאחר ונראה כי תביעת הסרק הוגשה רק על מנת להוות "משקל נגד" להתראה לפני תביעה, ששלחה הנתבעת לתובעת, אני מחייבת את התובעת לשם לנתבעת הוצאות משפט בסך 250 ₪.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: